פרשת ויגש : שלי ארטמן

שלי נשואה מעל 21 שנה לרמי, אמא לשירה – חיילת, הראל בכיתה י׳ ורוני שחגגה לא מזמן בת מצווה.. מגיל 18 שירתה במשך 25 שנים בצה״ל במגוון תפקידים בינהם- ראש מדור איתור הנעדרים וטיפול במערך המילואים. מזה שבע שנים משוחררת. שלי מאמנת אנשים ומעבירה סדנאות לשינוי חשיבה ואורחות חיים.

בשנה האחרונה שלי מתחזקת פרופילים פעילים ברשתות החברתיות ובעלת בלוג אישי. בימים אלה מקימה את נפלאו״ת – נשים פועלות למען אחדות וקירוב לבבות ביחד עם חברתה מירי שניאורסון (גם היא חברת jwrp). בכל יום שישי  שלי מירי ועוד נשים לומדות את פרשת השבוע מזוית נשית בחברותא של נשים חילוניות וחרדיות, מעבירות ביחד סדנאות והרצאות להתפתחות אישית והתמודדות עם שינויים ויוצרות אירועים ושיתופי פעולה עם נשים מרתקות ורבות פעלים.

ל-jwrp הגיעה דרך אחד משיתופי הפעולה המוצלחים והמבורכים של צחית גניש לוי, שהגתה, ייסדה ומפעילה את פו-רשת. למסע המופלא יצאה שלי דרך JWRP ישראל – בתחילת נובמבר האחרון.  ציטוט מהבלוג של שלי על התחושות במסע: ״אבל, אולי יותר מהכול, המפגש המרגש והעוצמתי עם נשים מקצוות תבל ומתוכנו אנו, החיזוק להרגשה שמלווה אותי בשנים האחרונות – ש–רב המשותף על המפריד; שכולנו, באשר אנו, אחיות; שזה אפשרי לחיות ביחד – דתיות וחילוניות, סמולניות וימניות, גבוהות ונמוכות, צעירות וצעירות פחות; שבשורת השינוי שנשים מביאות, יכולה בסופו של דבר להיות בשורה של שלום ואחווה, שפה חדשה שמקשרת ומחברת, של אחדות (ולא אחידות) וקירוב לבבות״.

בנוסף שלי לוקחת חלק בועדת ההיגוי של הארגון בארץ ובקבוצה שמארגנת את ה״אקס-פקטור למנהיגות״ בראשותה של ג׳ודי הורוביץ.

**כמה מילים על הפרשהv  ואיחול לחברות הקהילה**

” קודם כל, חייבת לציין שהעונג שמסבה לי הקריאה בתורה – לא יתואר במילים! במסגרת ההכנות לשיעור השבועי קוראת את הפרשה במקור ואת פירוש רש״י, שומעת וצופה בסרטונים עם פרשנויות מרתקות במהלך השבוע (בעיקר של הרב זיו קצבי והרב שניאור אשכנזי) וכותבת ומפרסמת פוסט בבלוג האישי עם התובנות והקישורים האקטואליים.

ועכשיו לפרשה: אחרי שבפרשה הקודמת נמצא הגביע הגנוב באמתחת בנימין, בפרשה הזו ניגש יהודה ליוסף (שעדין לא יודע שזהו יוסף אחיו) ובפרץ של אסרטיביות אומר לו – קח אותי תחת בנימין אחרת זה לא ייגמר טוב.

יוסף כבר לא יכול יותר, מוציא את כולם מהחדר, פורץ בבכי ומתוודע אל אחיו שנכנסים להלם. הוא מרגיע אותם ומבטיח להם שאינו כועס עליהם ולא נוטר להם טינה; שהוא מבין ש״הכל זה מלמעלה״ והם רק היו המוציאים לפועל של התכניות של אלוהים עבורו.

למעשה יוסף הצדיק והמצליח פיצח את השיטה, הוא הבין את המתכון לחיים טובים, את הסגולה לבריאות ואריכות חיים: לא לשמור טינה, לא לקחת ללב, לא לאחוז בשום דבר ולהיות מחובר לניצוץ האלוקי שקיים בכל אחת מאיתנו – להגשים את השליחות והייעוד לשמם הגענו, לחיות כאן ועכשיו, לקחת אחריות על החיים ולהתמודד עם כל אשר הם מזמנים לנו. הכי מתבקש היה שיוסף יהיה קורבני, מאשים וכועס. אבל הוא מבין שטוב לא יצא מזה. או, כמאמר הפתגם: לשמור טינה זה כמו לשתות כוס רעל ולצפות שהשני ימות. אז הוא פשוט (אגב – לא פשוט בכלל!) נמנע מכך.

איחולים לבנות הקהילה – קודם כל: מי שלא יצאה למסע מומנטום, שתפרגן לעצמה ותצא בהזדמנות הראשונה. זה לא מסע קל – הוא מאד עמוס פיזית ורגשית אבל הוא נותן שאר רוח (תרתי משמע) ומחבר לארץ ולעם בצורה יוצאת דופן ומרגשת במיוחד.

אני מאחלת לנו להתבסס ולהתעצם כנשים וכקהילה, ליצור ולמנף שיתופי פעולה, לשנות את השיח הציבורי לשיח מרומם, מכיל, מקשר ומאחד באמצעות כל אחת מאיתנו ומהדוגמה שניתן לדור הבא – ״ממני תראו וכך תעשו״. מייחלת ומקווה לעתיד טוב לעם ולמדינה, עם חיבור איתן לאמהות לאבות ולשורשים שיצמיח צמרות גבוהות של ערבות הדדית, אחריות אישית ונתינה כדרך חיים, שזה עוד פטנט לצאת מריכוז עצמי לחיים בעלי משמעות. שבת שלום!”