אכילה ומיינדפולנס

אכלת פעם פופקורן בקולנוע והופתעת כשהגעת לתחתית המכל? אולי זה היה פתאומי יותר מכפי שציפית? אמרת לעצמך, "רגע, אני אכלתי עכשיו את כל מיכל הפופקורן הזה?" כן, בהחלט. הדיאלוג הפנימי ממשיך: "איך יכול להיות שאכלתי עכשיו את כל המכל הזה? רק ראיתי את הסרט…" אני שומעת סיפורים כאלה לעתים קרובות מאוד מהלקוחות שלי, ואני בהחלט מבינה אותן. זה מה שנקרא אכילה לא מודעת. כשאוכלים בזמן שעושים משהו אחר, אנחנו לא מקדישים מספיק תשומת לב לשתי הפעולות ולכן מחמיצים הזדמנויות להיות מודעים יותר.

בזמן האחרון מדברים הרבה על מיינדפולנס, אבל חשוב להזכיר לעצמנו שזו הוויה ולא דבר שעושים. זו דרך להיות ולא דרך לעשות. ניקח את הדוגמה שכבר הזכרנו – נשנוש פופקורן בקולנוע. אי אפשר להקדיש תשומת לב מלאה גם לסרט וגם לאכילה. רוב המודעות שלנו מופנית לחוויה שלנו שעל המסך, כך שאנחנו מנשנשים פופקורן ללא מודעות והמכל מתרוקן לפני שאנו שמים לב. נהנית מחלק מהפופקורן ההוא? כמה? נמשיך עם הדוגמה ונהפוך את התסריט. כל חופן, כל לעיסה, תשומת לב מלאה לטעם – אנחנו נהנים מחוויית האכילה, והסרט על המסך נראה כמו רעש רקע. המודעות שלנו נודדת וזה מה שמביא אותנו למצב של מיינדפולנס.

למה שלא נשתמש בטכניקה הזו כדי להיות מודעים לגמרי בכל פעם שאנו אוכלים. מה המחיר של חוסר היכולת שלנו להיות במצב מודע ליד אוכל? אתם מתוסכלים מעצמכם אחרי הארוחות כי אכלתם יותר מדי? לא מספיק? אלה התפיסות השגויות הנפוצות ביותר בנוגע לאוכל ואכילה שאני נתקלת בהן: התאמנתי היום אז "מגיע" לי הנשנוש הזה, אכלתי יותר מדי אז אפשר כבר לאכול תוספת או עוד קינוח, אני אדם טוב/רע כי אכלתי את זה, והרשימה עוד נמשכת. תפיסת הגוף כקדוש, כמשהו שיש לכבד ולטפח באהבה ובחיבה, כפי שאנו נוהגים בתורה, היא טכניקה חזקה שמזכירה לנו להיות מודעים למסרים שאנו שולחים לגוף שלנו בזמן שאנו מטפלים בו. המטרה היא להקשיב למה שהגוף אומר לנו, לשים לב לאינטואיציה ולפעול בהתאם. אם אתם רוצים גביע גלידה ביום חם, תיהנו ממנו, תאכלו אותו בתשומת לב וכך תרגישו מרוצים יותר מאשר חיסול בלתי מודע של מיכל גלידה של בן אנד ג'ריס מול נטפליקס. אני בהחלט מבינה שקל הרבה יותר לומר את זה מאשר לבצע, אבל ככל שנעשה זאת יותר, זה יהיה אוטומטי יותר, כמו כל דבר שאנו מתרגלים.

חוקי הכשרות למעשה מזכירים לנו להיות נוכחים בבחירות האוכל שלנו בכל הקשור להזנת הגוף. חוקי הכשרות קיימים מסיבות רבות, ואחת מהן היא שתשומת לב למה שאנו אוכלים מאפשרת לנו לשלב טכניקות מיינדפולנס במשימת האכילה היומיומית. חשוב להיות רגישים יותר להתאמה בין מה שאנו אוכלים ולאופן שבו אנו אוכלים, חיי החול שלנו, לבין חיי הרוח שלנו. אמירת ברכה על כל מאכל שאנו אוכלים היא יתרון נוסף. יש ברכה לכל דבר! היהדות סוללת את הדרך להצלחה על ידי הנחת היסודות למערכת יחסים רוחנית עם אוכל ואכילה.

ההתייחסות המודעת לאכילה מאפשרת לנו להשתמש בכל הכלים שניתנים לנו כדי להעריך את האוכל שלנו וליהנות מהם ולהשתמש בהם מתוך הכרת תודה. האכילה הופכת כך למצב מודע. זה נשמע ממש קל. החיים שלנו כל כך עמוסים, וכפי שאמרה אחת הלקוחות שלי לאחרונה, אנו בוחרים להיות עסוקים. זו האמת. אפשר לנשום נשימה אחת לפני הביס הראשון ולומר תודה, להביא את המודעות לרגע ולהשתמש בכל החושים כדי לחוות את חוויית האכילה. זהו המפתח לאכילה מודעת.

הסדרות היהודיות המעשירות שלנו מתאפשרות על ידי אנשים כמוך.
כדי לתת חסות ליוזמות חינוכיות משמעותיות יותר לנשים יהודיות, אנא תרמו עכשיו.