מיינדפולנס בהורות: זו לא בדיחה

מיינדפולנס בהורות נשמע כמו סתירה. אפשר לשאוף למיינדפולנס בתחומים רבים בחיינו, אבל נראה שבהורות אין הרבה סיכוי שנצליח. הורות דורשת אומץ רב. ההורה בתפקידו הוא מדריך, מנטור, שף, נהג, מגיש עזרה ראשונה, שופט, פסיכולוג, מנהל, מורה, יועץ רוחני ועוד ועוד. עלינו להיות מסוגלים נוכל לחבוש את אחד הכובעים, אם לא את כולם, בכל רגע נתון. אנחנו כל הזמן מגיבים לדברים שצצים, כך שהשילוב בין מיינדפולנס להורות יכול להישמע כמו חלום רחוק. אבל יש דרך לעשות זאת. מיינדפולנס בהורות יכול להיות הכנסת מודעות לכל פעולה שאנו מבצעים, להעניק לעצמנו את החופש להיות נוכחים באופן רגוע ושקול, וגם לפעול יותר מתוך כוונה ופחות בתגובתיות. היכולת שלנו להיות מודעים ונוכחים מעניקה לנו צלילות שבזכותה אנו יכולים לקבל החלטות בלי פזיזוּת ולא לקפוץ ישר לענישה. אולי זה נשמע מתנשא, אבל אני מבטיחה שאפשר להגיע לזה בתרגול.

הילדים שלנו נכנסים לחיים שלנו, לא להיפך. לפעמים קשה להטמיע את הרעיון הזה, אבל בסופו של דבר זו הדרך להבין איך לשלב מודעות רבה יותר לנרגע בהורות שלנו. יש ציטוט מפורסם של המשורר ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן: "ילדיכם אינם ילדיכם, כי פרי געגועי החיים אל עצמם: כי באים המה דרככם אך לא מכם, חיים עמכם אך אינם שייכים לכם". הציטוט היפהפה הוא תזכורת חזקה לכן שאנו נמצאים כאן פשוט כדי להנחות אותם אל מימוש התכונות הפנימיות שלהם. החוכמה היהודית מלמדת אותנו שהילד נוצר מאם, אב ואלוהים. בסופו של דבר הילדים שלכם הם צלם אלוהים בפני עצמם, ובסופו של דבר הם יצטרכו לחיות את החיים שלהם, בלי קשר למה שאנו רוצים עבורם.

איפה זה משאיר אותנו? אולי זה לא נשמע הגיוני, אבל הדרך הטובה ביותר להתקדם אל מיינדפולנס בהורות היא לדאוג לצרכים שלנו. למעשה, כדי להגיע להורות מודעת, עלינו קודם כל לדעת מי אנחנו, מה ממלא אותנו, מה נותן לנו אנרגיה, מה הגבולות שלנו ואיך אנחנו דואגים לעצמנו. אם אתם לא דואגים לעצמכם, אתם לא יכולים להיות נוכחים באופן מודע עבור המשפחה שלכם. אני מבינה שזה עשוי להישמע קיצוני, אבל זה נכון. התלמוד אומר לנו שלא ניתן לתת מכוס ריקה. אסור לנו לתת עד שאנחנו מרוקנים. אם אנחנו מתמקדים רק בילדים שלנו, אנחנו מאבדים את עצמנו ואת מי שאנחנו רוצים להיות עבורם. אנחנו אוהבים לחשוב שהילדים שלנו לומדים ממה שאנחנו אומרים, אבל הם לומדים הרבה יותר מהתבוננות בנו כשאנו חיים את חיינו. בחיים היהודיים, הילדים שלנו צופים בנו דואגים זה לזה באמצעות גמילות חסדים או מעשים טובים, הם רואים אותנו עוסקים בתיקון עולם, והם מתבוננים באופן שבו אנו דואגים לגוף ולנפש שלנו באמצעות פעולות לשמירה על הבריאות ולטיפוח הרוחניות. מדי ערב שבת יש לנו הזדמנות להניח יד על או מעל הראש של הילדים שלנו ולברך אותם שירגישו את האור, השלווה והאהבה של אלוהים. כל זה הופך לבסיס של הורות מודעת. באמצעות עצמנו והמודעות שלנו לרגע אנו מבקשים מהילדים שלנו להרגיש את הנוכחות של אלוהים. אנו מדגימים להם את ההתנהגות הזאת, והם לומדים ממה שאנו עושים. אנו יכולים לאמץ את היכולת שלנו להתבונן פנימה למען עצמנו. אם נישאר במסלול תרגול המיינדפולנס שלנו, בסופו של דבר ההורות שלנו תהיה מודעת יותר.

המשרות השונות והרבות שהיו לי במשך כמעט 50 שנות חיים בקושי הכינו אותי למה שהמסע הזה היה ועודנו. ההורות היא המאתגרת ביותר. השעות ארוכות, התנאים קשים והשכר נוראי. שאלו את עצמכם, "מה אני רוצה שתהיה המורשת שלי?" הורות מודעת היא למקד את עצמנו שוב ושוב במה שחשוב בחיים שלנו כדי שנוכל לתת דוגמה לילדים שלנו. המחויבות למיינדפולנס בחיי היומיום מתוך הרצון להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמנו כדי שנוכל להיות מודל לחיקוי עבור הילדים שלנו היא המוטיבציה הטובה ביותר.

הסדרות היהודיות המעשירות שלנו מתאפשרות על ידי אנשים כמוך.
כדי לתת חסות ליוזמות חינוכיות משמעותיות יותר לנשים יהודיות, אנא תרמו עכשיו.