תפילה בזמן הקורונה
תפילה היא דבר מצחיק. אני מניח שהיא כמו מסיכת N95 שמגנה עליך מפני הקורונה. אתה לא קולט עד כמה היא חשובה ויקרה עד שאתה בלעדיה, ולצערנו המסכות האלו הולכות ונגמרות. במשך 25 השנים האחרונות של הקרירה שלי כרופא בחדר המיון אני מניח ששותפתי דר' ג'יימי הרפר ואני עברנו ליד עגלות המיגון אלפי פעמים בלי להעניק למסכות האלו כל מחשבה נוספת. פשוט קופסת מסכות שבימים אלו יכולה הדבר שמונע מאיתנו למות…מלא לאפשר לנו להזדקן עם האנשים שאנחנו אוהבים.
בימים אלו אנחנו מתלבשים, הולכים לעבודה, מחבקים את בני הזוג שלנו ואת הילדים לשלום, ותוהים.
האם היום היום האחרון שלנו בחיים כשאנחנו בריאים? האם היום נדבק מאנשים שבאו לקבל מאיתנו עזרה? האם היום היום הזה?
לפעמים אנחנו שוכחים את התפילה. אנחנו עוברים "לידה" על בסיס יומי. היא מנופפת לנו לפעמים, מנסה לתפוס את תשומת ליבנו כמו ילד שרוצה לשחק בכדור עם אביו שעסוק מדי בשיחות עבודה מכדי להבחין.
לפני כמה שנים בני בכורי חלה בלוקימיה. ג'יימי באה לבקר אותו בבית החולים בניו יורק. היא הביאה איתה עוגיות מנדלברויט. זו היתה התקופה הכי גרועה מחיי, אך בה בעת גם התקופה הכי מעוררת מבחינה רוחנית. זאת משום שאז גיליתי את התפילה. שחיתי בה, שתיתי אותה, השקעתי את עצמי בתוך המים המרגיעים שלה ונתתי לה להציף אותי. נכנעתי לה. אבל כדרכם של דברים, נתתי לה להתפוגג במהלך הזמן לצערי.
ג'יימי ואני שנינו בוגרים של מומנטום. ג'יימי היתה לאחרונה במסע מומנטום לישראל והיא תספר לכם שמסע זה היה אחד מהרגעים הגדולים ביותר בחייה. כמה שנים קודם לכן, אני הייתי במסע מומנטום לגברים. שנינו מצאנו שם חברים לחיים – חברים שמציפים אותנו במילות תמיכה ועידוד ורושמים לנו טקסטים של "הי, תחזיק מעמד, אנחנו גאים בך, אוהבים אותך ומתפללים עבורך". אחד מהטקסטים הללו הגיע מלורי פלטניק.
לורי סימסה לי לילה אחד כשהייתי בעבודה.
"כמה נורא זה?" היא שאלה.
"נורא כמה שנורא יכול להיות, לורי," עניתי לה.
"במלחמה האחרונה כאן בישראל, מישהו יזם אתר אינטרנט ששידך בין אנשים לחיילים. לכל חייל היה מישהו שהתפלל למענו… מה שמך היהודי והשם היהודי של אמא שלך? לא רק שיש לך מי שיתפלל עבורך – זו אני" היא אמרה לי.
מאוחר יותר באותו לילה עטיתי עלי את המסכה, את החלוק, את הכפפות ואת שאר ציוד המיגון ונכנסתי לחדר בו שכב גבר כבן שישים, נושם בכבדות ומשתעל. הוא התאמץ בכל נשימה, מבט של עייפות ואימה היתה על פניו. חשבתי לעצמי:
אני תוהה מי מתפלל בשבילו. אני תוהה מי מתפלל בשביל כולנו
דר. לואיס מ. פרופטה
דר. לואיס מ. פרופטה הוא רופא חדר מיון מאינדיאנפוליס וחבר במועצה לרפואה משפטית באינדיאנפוליס. הוא סופר עטור פרסים, נואם ציבורי ואחד מהקולות המובילים בלינקדאין ומחבר את הספר עטור השבחים " The Patient in Room Nine Says He’s God". משוב ל- louermd@att.net יתקבל בברכה. לעוד פרסומים ומועדי הרצאות כנסו לאתר –
louisprofeta.com. להזמנות הרצאה צרו קשר עם bookings@greekuniversity.org.
You may also like
